יום חמישי, 21.12.23, 16:00-20:00
"Our Deepest fear is not that we are inadequate.
Our deepest fear is that we are powerful beyond measure.
It is our Light, not our Darkness, that most frightens us".
Marianne Williamson
בבסיס החוויה המוכרת לאלה מאיתנו, החיים בפחד עמוק להתגלות בחולשותינו, בפגמינו, במערומינו, קיימת אמונה עמוקה שמאחר ואיננו מושלמים איננו ראויים (לאהבה, לשפע, להתייחסות בכבוד).
האמונה שאיננו ראויים, העומדת בבסיס קשיים רבים בהם אנחנו פוגשים בחיינו (במערכות יחסים, בלימודים, בטיפוח קריירה, בעבודה), נוצרה בתקופת חיינו המוקדמת, בה הסביבה הראשונית בה גדלנו לא השכילה להאיר פנים, להתפעל ולעודד את מלוא הווייתנו, על סגולותינו וייחודיותנו; או, במקרים קשים יותר – פגעה בנו כשהבאנו אותם לידי ביטוי. וכך נוצרה בתוכנו התניה בין ביטוי איכויות אלה ובין פחד מפגיעה.
פחד זה מביא להסתרה, לצמצום, לבושה, לדריכות, לדכדוך, ולתחושה עצמית נחותה.
צימצום זה, שנועד להגן עלינו מפני פגיעוּת, מונע מאיתנו מלהביא לביטוי גם את מלוא האור המיוחד והייחודי בו נבראנו, כמו גם לחוות חוויות של שמחת חיים, עונג והנאה.
גם כאשר אנו מודעים למחיר הגבוה שאנו משלמים, האורגניזם שלנו, שהתרגל לצמצום, אינו יודע כיצד להפציע מהמקום המוגן ולצאת אל האור, וכך להגשים את מלוא הפוטנציאל המולד שלנו.
אבל יש רגע בו הצמצום כבר אינו יכול להימשך וקריאה עמוקה של "לא עוד" בוקעת מנשמתנו: ההפצעה כבר בלתי נמנעת – אנו רוצים לחיות את חיינו במלואנו.
הפצעה זו דורשת אומץ ואמונה ובדרך כלל קשה להגשים אותה ללא תמיכה של זולת מיטיב.
נדיבות וחמלה עצמית והדדית הן אבני היסוד המסייעות לתנועת ההפצעה להתרחש.
בערב זה נזמין להתחבר לאיכויות הסגוליות של נפשנו, מתוך הסכמה כי הגיע זמנן לצאת אל העולם; לשאת את התחושות המפחידות, ולעיתים המציפות, המלוות את עמידתנו על סף ההפצעה; להתמלא באומץ, בחמלה ובאהבה כלפי עצמנו וכלפי זולתנו וביחד לעשות אותה "קפיצת אמונה", להפציע אל העולם, "לעלות על הבמה" ולהאיר את העולם כולו.
