אהרון בֶּק, מייסד שיטת הטיפול הקוגניטיבית היה פסיכיאטר יהודי יליד 1921 רוד איילנד ארה”ב. לאחר שהשתלם בלימודי אומנות, מוסיקה, סוציולוגיה ורפואה, החל בֶּק ב-1950 להתמחות בפסיכיאטריה באוניברסיטת פנסילבניה. בתקופה זו שלטה בעולם הטיפולי השיטה הפסיכואנליטית של פרויד וממשיכיו. מול התיאוריה הפסיכואנליטית פיתח הפסיכולוג האמריקני אלפרד סְקינֵר את תיאוריית הביהביוריזם שלא מצאה טעם “לחפור” בנפש שכן התודעה היא “קופסה שחורה” שקולטת אינפורמציה ופולטת התנהגות תצפיתית – גירוי ותגובה. בתקופה זו אמנם היו גם מטפלים שהשתמשו בשיטת הטיפול הביהביוריסטית אך זו הייתה שולית, שיטות טיפול אלו (באמצעות למידה ושינוי הדרגתית של התנהגויות) נמצאו אפקטיביות בבעיות מסוג פוביות אך מרבית הבעיות הנפשיות כמו דיכאון לדוגמה, טופלו עדיין באמצעות פסיכואנליזה.
במהלך לימודיו הסתקרן בֶּק מיומרת הפסיכואנליזה של פרויד לנסות להסביר את כל התופעות הנפשיות, אך מעצם היותו נון-קונפורמיסט החל לפקפק בה. עובדה תורמת לפקפוק זה הייתה אשתו, השופטת פיליס בֶּק שטענה בפניו שטיפול פסיכואנליטי שעברה היה מבחינתה “בזבוז זמן”. עבודת המחקר הראשונה של בֶּק עסקה בחקר החלומות של אנשים הסובלים מדיכאון, ממצאי מחקרו לא תאמו את ההנחות של התאוריה הפסיכואנליטית שעסקה רבות בניתוח חלומות. מושגי היסוד של הפסיכואנליזה כגון: “האני העליון” “האיד” “הליבידו” וכיו”ב, נראו לבֶּק תיאורטיים מדי ואפילו מופרכים ולכן מצא חיבור דווקא לתיאוריה הביהביוריסטית של סקינר.
עם סיום לימודיו, פתח בֶּק קליניקה טיפולית משלו, ניסיונו הטיפולי סייע לו לגבש תאוריה מקורית על הפסיכופתולוגיה שהתבססה בין היתר על מחשבתו של אלפרד סְקינֵר. הוא הבחין שרבים ממטופליו הדיכאוניים מעלים בראשם מחשבות אוטומטיות שהם לא שמים לב אליהן ורק לאחר שהפנה את תשומת לבם לכך, הם סיפרו לו עליהן. בֶּק גילה שרוב מחשבות אלו מאופיינות באשמה, ייאוש או בושה. בין השנים 1960–1963 כתב בֶּק את ספרו החשוב “דיכאון: סיבות וטיפול” (Depression: Causes and Treatment) שמהווה עד היום ציון דרך בתולדות הפסיכולוגיה. לטענתו הוא סבל בתקופה זו בעצמו מדיכאון אינטרוספקטיבי שלו, שקיומו תרם גם הוא לפיתוח התיאוריה. המרכיב המרכזי בתאוריה שפיתח בֶּק לדיכאון הוא הסְכֶמַה – מבנה קוגניטיבי של אמונות וחוקים אשר מארגנים ניסיון והתנהגות. הוא הגיע למסקנה שהסכמות הם מחוללי הדיכאון – לתסמינים הקוגניטיביים של הדיכאון קודמים תסמינים רגשיים כמו מצב הרוח והגורמים להם. לדוגמה סְכֶמַה כמו “אני אסבול כל החיים” מחוללת מצב רוח דכאוני ומסקנה ש”אין טעם לחיות”. טענה זו הייתה היפוך הפרדיגמה ששלטה אז בכיפה שטענה שמצב הרוח הדיכאוני הוא זה שגורם למחשבות דיכאוניות.
הטיפול הקוגניטיבי ביהביוריסטי (CBT) הנו התנהגותי בבסיסו ומתמקד בבעיות ההווה הקונקרטיות ולא בסוגיות מרוחקות מן העבר. המטופלים הדיכאוניים לומדים במהלכו לבדוק את הסכֶמוֹת האוטומטיות שלהם, לזהות אותם ולתקן את העיוותים בעיבוד המידע שלהם, לחשוף את הנחות היסוד הדיכאוניות שלהם ולערער עליהן.
מודל הטיפול הקוגניטיבי-ביהביוריסטי של בֶּק הוא קצר מועד (כ-20 פגישות), במהלכו ממלא המטופל טבלה בעלת 7 עמודות:
- תיאור אירוע מחולל דיכאון
- עוצמת הדיכאון (מ-1 עד 10)
- תיאור המחשבה שמלווה את הדיכאון
- תיאור הראיות – עימות המחשבה הדיכאונית עם המציאות ה”אובייקטיבית”
- זיהוי הסְכֶמַה המעָוותת
- מחשבה מתוקנת לאחר זיהוי העיוות שבסְכֶמַה
- עוצמת הדיכאון (מ-1 עד 10) לאחר ההתוודעות לראיות
באמצעות מילוי הטבלה באופן יומי מתחוורים למטופל העיוותים שבסכֶמות שלו, המחשבות הופכות לאופטימיות יותר והרגשות הדיכאוניים מופחתים עד לרמת נסבלות ויכולת תפקוד טובה יותר. לכתיבת וקריאת הטבלה תפקיד מרכזי בריפוי: באמצעותם מתבהר למטופל השינוי התודעתי שמתקדם ומתבטא בטבלה אל מול עיניו. ה-CBT שפותח לטיפול בדיכאון, הורחב בשנים לאחר מכן לטיפול בחרדות, הפרעות אישיות, הפרעות אכילה, התנהגות, וגמילה משימוש בסמים. בשנים האחרונות התפתח ה-CBT מן המודל הקלאסי של בֶּק למספר שיטות טיפוליות נוספות כמו: ביופידבק או CBT באומנויות, כמו גם שיטות חדשניות שמשלבות מיינדפולנס (קשיבות מדיטטיבית) כמו: MBCT, טיפול מבוסס חמלה (CFT), וטיפול קבלה ומחויבות (ACT).