ראיון עם סנדיה בר קמה – אימון בודהיסטי לחיי היומיום

סנדיה בר קמה –

היא מורה לדהרמה, בודהיזם ומיינדפולנס, ומלמדת במרכז גוף-נפש את הקורס "אימון בודהיסטי לחיי היומיום".

שלום סנדיה. מהיכן השם המיוחד שלך?

נולדתי וגדלתי בקיבוץ כברי שבגליל המערבי, אבל את השם סנדיה נתן לי הגורו ההודי שלי, כשהצטרפתי לקהילה שלו.

איך הגעת לחיות בקהילה כזו?

כשהייתי בת עשרים אבי נפטר, והאירוע הזה טלטל אותי מאד. התחלתי לחפש תשובות.  זה התחיל בנסיעה תמימה לארה"ב, טיול של אחרי צבא, ואז החלטתי להישאר לחיות בניו-יורק. המשכתי כל הזמן לחפש את עצמי. באיזשהו שלב הבנתי שאני רוצה להקדיש את חיי לתרגול רוחני. זה היה בשנות השמונים, חיפשתי קהילה מתאימה ומצאתי את הקהילה במסצ'וסטס.

איך נראים החיים בקהילה רוחנית?

יש שם סדר יום מאוד אינטנסיבי. קמים בארבע וחצי בבוקר, עושים שעה וחצי מדיטציה, ושאר היום מוקדש לעבודה של החזקת המקום, שהיה מרכז גדול לסדנאות wellness  .  אחרי ארוחת ערב יש פעילות קהילתית, לעיתים עם הגורו, ובתשע וחצי פורשים לישון. חייתי שם שבע שנים.

ידעת שאת רוצה לחזור ולהיות מורה רוחנית בארץ?

לא ידעתי מה אני רוצה לעשות בארץ, מלבד העובדה שרציתי לשלב בין חיי הרוח לחיי החומר.

הדהרמה מבחינתי זו דרך חיים שיש לה המון אספקטים. הרבה פעמים אנשים חושבים שהדהרמה זה רק מדיטציה ומיינדפולנס.  אבל זה הרבה יותר גדול מזה. מה שאני מלמדת זו דרך חיים שרלוונטית לכל דבר בחיים שלנו: לעבודה, למשפחה, לבריאות, להכול.

לפי הבודהיזם, היחס שלנו למאורעות החיים שלנו הרבה יותר משמעותי לרווחה שלנו מאשר המאורעות עצמם. אחד הדברים המרכזיים בלימוד הדהרמה היא ללמוד להגיב אחרת. מפני שאם אנחנו מבינים שלא האירועים והאנשים הם שגורמים לנו סבל ואי נחת אלא התגובה שלנו אליהם, אז מן הסתם נרצה לעבוד ולשנות את התגובתיות שלנו.

כל הרעיון של הדהרמה הוא לשים קץ לסבל ולאי נחת בחיים, לחיות בחופש ולהיות ערים לבחירות שלנו ולתגובות שלנו, לא להגיב באופן אוטומטי.

 

איך דרך החיים הזו יכולה לעזור לנו?

הרבה פעמים אנחנו מצטערים בדיעבד על התגובות האוטומטיות שלנו, ואפשר לשנות את זה. התרגול גם עוזר לנו להיות פחות בסטרס, ואם יש דברים שאנחנו לא מצליחים להפסיק לחשוב עליהם, אז התרגול עוזר לנו להתמודד ולנהל את המחשבות. הדרך הזו עוזרת לנו להיות יותר מחוברים לרגשות שלנו, כדי שהם לא ינהלו אותנו וישתלטו עלינו. היא מאפשרת לנו ליהנות כאן ועכשיו, וגם מלמדת אותנו איך ליהנות מהכאן והעכשיו – כי רק בכאן ועכשיו החיים קורים. בנוסף, הדרך הזו עוזרת לנו גם לשנות הרגלים כמו ביקורת עצמית ושיפוט עצמי.

איך התרגול הזה שינה אותך, סנדיה?

פעם לקחתי את החיים מאוד מאוד ברצינות. היום אני נותנת לילדה הפנימית לבטא את עצמה בכיף. גם בגילאי העשרים שלי עוד לא ידעתי לעשות דברים בקלות דעת, הכל היה צריך להיות קשור להתפתחות הרוחנית שלי. היום אני בת שישים ואחת והרבה יותר משוחררת. החיים שלי הרבה יותר טובים, יש בהם יותר שלווה, יותר שמחה, קלילות, מודעות.

יש אנשים שמבקרים את הגישה הזו בטענה שגם רגשות שליליים או כבדים הם 'טבעיים': "מה, אסור לכעוס או להיות עצוב"?

אני שומעת את השאלה הזו סביבי, אבל זו לא שאלה של אסור או מותר, הבודהיזם לא אומר שאנחנו לא בסדר אם אנחנו 'נאחזים' במשהו. אלא השאלה היא האם בא לנו לסבול?

הביקורת הזו נובעת מהחשש לשיפוט, הם אומרים "אל תגידו לי שזה לא בסדר שאני כועס". אבל זה לא מה שאנחנו אומרים. הנזירה פמה צ'ודרון (בספרה "כשהדברים מתפרקים") אומרת: "כל הרגשות שלנו, השליליים החיוביים, הם בדיוק מה אנחנו צריכים כדי להיות אנושיים לגמרי, חיים לגמרי, ערים לגמרי". אז הנה, יש לנו גושפנקא מנזירה טיבטית שאומרת שהרגשות שלנו הם טובים כפי שהם. אבל בנוסף אנחנו אומרים, שאם יש לנו הרגל לגלוש להתקפי זעם, אז זה לא כיף לא לנו ובטח לא לסובבים אותנו. לכן, אולי יש דרך שאנחנו יכולים לעשות דברים קצת אחרת?

ספרי קצת על הקורס, אנשים יכולים לעבור שינוי בתקופה כל כך קצרה?

בוודאי. בקורס של עשרים מפגשים אנשים עושים שינויים גדולים במערכות יחסים, וגם בתחושת הרווחה האישית. למשל, אימא שהבן שלה היה בצבא והייתה כל הזמן בחרדות ולא הצליחה להירדם בלילה, למדה איך להתמודד עם החרדות כך שהיא יכלה לחזור לישון. רק אתמול סיפרה לי מישהי שהיא הלכה לראיון עבודה וחשה המון חרדה ממה יחשבו עליה. פתאום היא קלטה שהיא בסך הכול בלחץ, עשתה עבודת מודעות על הרגשות והמחשבות שלה, והכל ירד! היא הרגישה טוב, הלכה לראיון רגועה ובטוחה ואמרה שאפילו נהנתה.

אני פוגשת בקורס אנשים שלומדים לשנות לגמרי את היחס שלהם לרגשות, הרגשות שלהם כבר לא מנהלים אותם אלא הם מנהלים את הרגשות. הייתה למשל מישהי שמאוד רצתה לעזוב את העבודה שלה וממש נהייתה חולה מזה, כי היא לא העזה לעזוב. אחרי הקורס היא עזבה את העבודה וזה עשה לה טוב.

השבוע מישהי אחרת כתבה לי "משיעור לשיעור אני מרגישה את התהליך, שמה לב לתגובות שלי ולדברים שגורמים לי להתעצבן או סוגרים לי את הלב. היום אני מנהלת תקשורת בינאישית טובה יותר", וזה עוד לפני שנגמר הקורס.

איך מתנהל הקורס אימון בודהיסטי לחיי היומיום?

כל שיעור מתחיל ברבע שעה של מדיטציית מיינדפולנס. יש כל מיני סוגים וכל שבוע נלמד סוג אחר. המדיטציה המוקלטת נשלחת אל המשתתפים ומצופה מהתלמידים לתרגל את זה בבית.

משם אנחנו עוברים לחזרה על השיעור שהיה ואז אני מלמדת נושא – בכל שבוע נושא אחר מתוך העקרונות הבודהיסטיים. למשל – איך לפגוש תחושות גופניות לא נעימות כמו כאב, תקשורת מודעת, שחרור מהיאחזויות, התמודדות עם שינוי וארעיות, ועוד.

הקורס הוא מאוד מעשי ופרקטי ואני מביאה בו רק את העקרונות של הבודהיזם שרלוונטיים לחיים שלנו כאן, ואיך לתרגל את העקרונות הבודהיסטים בתוך חיי היומיום העמוסים והטרודים.

המטרה של הקורס היא להביא לשינוי ממשי בחיים של התלמידים. זה לא קורס פילוסופי, ללמוד פילוסופיה לא יפחית את הסבל – אבל התרגול בהחלט יכול.

יש חובת שיתוף בקורס?

הקורס כולל שיתופים ועבודה בזוגות, וכל אחד יכול לשתף במה שהוא בוחר. יחד עם זאת, הקורס מאד מובנה וזמן השיתוף הוא רק חלק ממנו.

תודה רבה. לסיום, יש לך המלצה על ספר או על פודקאסט ?

מי שיכול להקשיב באנגלית, אני מאד ממליצה להקשיב למורה שלי  Christopher Titmuss

https://www.christophertitmuss.net/audio-talks-

לקוראים – ממליצה מאד על הספר "ערות בחיי היום יום" של סטיבן פולדר, שהוא ספר נפלא.