סשן בהנחיית ירדן כרם מרכזת את תחום לימודי התמקדות במרכז גוף נפש.
מוסמכת להוראת התמקדות מטעם המרכז להתמקדות הבינלאומי. מטפלת בקליניקה פרטית דרך התמקדות
אני רוצה לתאר בקצרה תהליך של מפגש סשן התמקדות, על מנת להמחיש, את מה שכל מתמקד חווה, פוגש ויודע:
- אלמנט ההפתעה שיש בכל תהליך של התמקדות. כאשר אנחנו מתחילים סשן, איננו יודעים מה יגיע ומה שמגיע לרוב מפתיע את האדם שמתמקד.
- תחושות הגוף כמקור לידע. כאשר שמים לב לגוף, וכאשר פתוחים להקשיב לו ולקבל ממנו את המידע – מגיע מידע עמוק מאד על ענייני חיינו. המידע נמצא שם. צריך רק להקשיב לו.
- הכוח המופלא של הגוף ליצירת שינוי תחושתי, וממנו לשינוי מהותי באופן בו אנו מגיבים לנושא שעליו התמקדנו. השינוי מגיע מעצם ההקשבה, ללא כל מאמץ או נסיון לשינוי.
הסשן הבא מתאר את הפגישה הששית עם יניב. יניב בחר לעשות תהליך בגישת ההתמקדות בנושא כסף. כל המפגשים עסקו בנושא זה. יניב עצמאי כל השנים ועבורו כסף הינו נושא רגיש. בזמן האחרון, בעקבות מחלה, ישנה אי וודאות בנושא קצבת מחלה זמנית.
הפגישה:
יניב הגיב לכך שכאשר הוא הגיע, יצא מביתי מתמקד אחר. אמרתי לו שיצא שהיום יש לי יום עבודה עמוס. יניב ואנו שמנו לב שמה שאמרתי עורר אצלו תגובה. החלטנו להתמקד על התגובה שהתעוררה אצלו, מאחר והתגובה קשורה לנושא עליו אנו מתמקדים בפגישות – פרנסה וכסף.
יניב תאר איך הגוף שלו נכנס למתח.
יניב אמר שכל פעם שמישהו מדבר הרבה עבודה ופרנסה טובה הוא חושב על זה שאין לו מספיק כסף והתקף מתח חרדתי עובר עליו. יניב אמר כי התחושה שלו היא שזו תגובה רפלקסיבית מהלא מודע, כמו איום קיומי קרב ובא. המחשבות הן: “לא יהיה לי כסף ומה יהיה?” יניב מתאר שהלחץ מפמפם, והוא מרגיש שאין מי שיעצור את הלחץ. הלחץ נחווה כלחץ אמין. יניב מזהה קול בתוכו שאומר שיש סיבה אמיתית ללחץ. הוא מזהה הוא מאמין ללחץ, ועוקב אחרי התגובה שלו ללחץ. הוא מרגיש שבוי בלחץ הזה.
“קום, לך, תעשה משהו”. יניב נהיה תוקפני לעצמו. יש קולות פנימים שדורשים למצוא פתרונות מהירים. אני מהדהדת את מה שעובר על יניב. הקולות נהפכים לעוינות: “אתה לא שווה”. “אף אחד לא צריך אותך באמת”.
ניתן לראות שאין קשר בין הלחץ ובין להביא את יניב לעשייה. הלחץ עובד בעיקר על להמשיך להיות בלחץ. יניב רואה שהוא מזדהה עם הלחץ, מאמין לו.
יניב מאבד את היכולת שלו לחשוב ברור. כעת הוא בלחץ אמיתי. מפחד.
הוא אומר שהוא מזדהה עם אותו קול ש”יודע”, שאומר לו גם: “לך תעבוד בכל דבר, העיקר, תביא כסף”. ” זה משחק של חיים או מוות”. אחרי כן הוא שם לב שישנו גם קול אחר, שאומר בדיוק ההיפך: “אל תתרגש”. יהיה בסדר”. “תפעל מתוך שקט”. “אל תעשה כלום כעת”.
אני מזמינה אותו להרגיש את שתי האיכויות האלה. האחת, תחושה של סכנה ואיום בפתח. התחושה השניה, תחושה שהכול בסדר.
אני מבקשת לדעת איפה הלחץ בגוף. יניב אומר שהוא מרגיש את המתח והלחץ בבית החזה, בגרון, בכתפיים, ובבטן התחתונה. הוא אומר שאלה הם אותם חלקים שתמיד מתכווצים בזמן חרדה ומתח.
יניב שוהה עם התחושות ואומר: “כנראה הכול התחיל עוד בגיל מאד צעיר. עוד לפני שהיו מילים. בבית התינוקות בקבוץ. כל התינוקות מסביב בוכים ומדביקים אחד את השני בלחץ והיסטריה. אימא ואבא לא היו קרובים”. יניב מתאר כי, אחר כך, כאשר גדל, הוא גילה שגם אצל אימא יש הרבה חרדה. אצל אימא יותר מאשר אצל אבא.
יניב נזכר באירועים קשים של עימות ומשבר יחסים מול אמו בהם הוא רצה אפילו להכות אותה. הוא מתחיל להרגיש איך תוקפנות ורצון להרחיק את הלחץ שלה עולה ממנו. אני מזמינה אותו להראות לי את תנועת היד שרוצה להכות, אבל הוא מבקש לא לעשות זאת.
הוא אומר שיש לו תחושת גוף שאומרת: או “תברח רחוק מכאן” או “תרביץ, תשתמש בכוח ותגן על עצמך “.
זאת הנירוזה שלה, הוא אומר. יניב מבין שזאת הנירוזה והחרדה שלה שהוא תמיד רצה להרחיק על מנת שלא תדבק בו. ליניב קשה לשמוע קול בתוכו שאומר לו ללכת עם זה רחוק עד כדי “להרוג את אמא”.
למרות שההתמקדות מציעה רק להדהד לאדם את תחושותיו ולסמוך על התהליך שינוע קדימה, אני חושבת שזה רגע שיש טעם להתערבות שלי. ליניב קשה מאד לשמוע את הקול שאומר לו להרוג את אמא, ואני מבינה שהקול הזה רצה להרוג את הלחץ, החרדה, או מה שיניב קורה – הנוירוזה של אמא, ולא להרוג את אימא עצמה. ולכן, הדחף להרוג, בבסיס שלו הוא כוח בריא והגיוני. זה חלק בו שאיננו רוצה לחוות את הנוירוזה של אמא. הדחף הוא לא להיפגש, לא לחוות, להעלים את הנוירוזה של אמא. לא באמת להרוג אמא.
הסשן ממשיך. יניב שם לב לתחושות הגוף ומתאר את מה שעולה. הוא אומר שפוגש את הרצון להרוג גם את הנוירוזה שלו, זו שהוא נדבק בה כבר. הוא גם אומר שהוא יכול לראות איך הוא מפחד מהנוירוזה של אשתו, כמו שפחד מהנוירוזה והחרדה הלא רציונאלית של אימא שלו וכמו שהוא פוחד מהנוירוזה והחרדה האי רציונאלית הטבועה כבר בו, שאותה הכי היה רוצה להעלים, לתמיד.
הוא מבין שהוא חי בקונפליקט עם עצמו. בריב. לא מקבל את הנוירוזה שלו ולא את של האחר. הוא מרגיש שהוא לא סבלני. התחושה היא של משהו מאיים שרוצה לחסל.
אנחנו כבר לקראת סוף הפגישה ואני מזמינה אותו לראות אם מגיע דימוי ויזואלי לחויה. יניב מספר ששמע לאחרונה סיפור בודהיסטי, ובו דימוי של זקן עם שק כבד מלא עצים על הגב, הולך בשביל וכורע תחת המשקל. ואז הגיע דימוי – לקחת סכין ובבת אחת לחתוך את צוואר הבקבוק של השק, כך שהשק צונח למטה ב-“בום” והעצים מתפזרים. וכשזה קורה, יש פתאום חופש. אין משקל על הגב. הגוף מזדקף. הנוירוזות כולן אינן. אין עניין עם זה יותר. הסכין מבטאת את השכל הישר, את כוחות הריפוי וההיגיון הבריא. אני מזמינה אותו לחוש את התחושה שהסכין בבת אחת חותך.
יניב אומר שהוא מבין עד כמה הוא חסר סבלנות כלפי הנוירוזות שלו עצמו ושל אחרים שמגרות אותו כ”כ בקלות ומוציאות אותו משלוותו.
בסיום הסשן היו רגעים של שלווה ומנוחה.