המילה מיינדפולנס נשמעת יותר ויותר בשנים האחרונות. כל כך משמח לשמוע רופאים בכירים, אנשי אקדמיה ואנשי עסקים מדברים על הצורך לעצור ולשים לב מה קורה לנו, מה קורה בתוכנו.
איכות המיינדפולנס או הקשיבות כפי שהיא מתורגמת כיום לעברית היא אחת מהאיכויות החשובות אותן אנחנו מוזמנים לטפח ולשלב בחיינו.
זו היכולת שלנו לשים לב, מקרוב, עכשיו, באופן פשוט וידידותי לכל המתרחש.
אנחנו מבינים, חווים ומפרשים את העולם בעזרת מחשבותינו, וכשאלו נעות בקצב מסחרר וסוחפות אותנו אל זיכרונות העבר, תכניות העתיד, השוואות ומדידות – זה משפיע מהותית על איכות החיים והיכולת להנות ממש שיש כרגע.
טיפוח קשיבות מאפשר לשים לב לא רק למה שאנו חושבים על המתרחש אלא גם לתחושות הגוף, לקולות, לריחות – לשלל גווני הרגע הנוכחי כדי לחוות את רגע ההווה במלואו.
לאחרונה נראה לי כי כמעט כל מי שאני שואלת אותו לשלומו מדבר על תחושת העומס. מצד אחד העולם כולו פרוס לפנינו והאפשרויות רבות מאוד ומצד שני הדרישות מאיתנו רבות והמחיר שלהן ניכר בחוסר השקט, המתח והחרדה ההולכים וגוברים.
תרגול מדיטציית מיינדפולנס מסייע לנו בהתמודדות עם כל אלו, באמצעות טיפוח יכולתנו להביא את תשומת ליבנו, את העניין והקשב לאן שנבחר וללמוד להישאר לאורך זמן ממוקדים וערים לחוויה אחת.
באופן זה אנו מפתחים, ריכוז, נוכחות וערנות למתרחש בתוכנו.
אותו חופש בחירה מאפשר לנו לזהות דפוסי מחשבה מכאיבים, מעכבים, חוזרים ונשנים ולהבין כי אפשר להפנות את הקשב באופן מודע למקום אחר.
אנחנו לומדים בהדרגה כי ישנה אפשרות ליצור שינוי שאינו מתוך מאבק בעצמנו כי אם מתוך בחירה אחרת.
משמעות המילה ויפאסנה היא ראייה חודרת, אותה ראייה חודרת מתחילה בעצירה ובקשיבות המתפתחת אבל הנחיות הבודהה רחוקות מלהסתיים בזה.
למעשה קשיבות היא שער לעולם שלם של לימוד וחקירה שכולו בשירות שחרור הלב והתודעה.
ובמילים פשוטות יותר כולו בשירות היכולת שלנו לחיות חיים שמחים, עשירים, חיוניים ונדיבים כלפינו וכלפי הסובבים אותנו.
הבודהה היה איש צעיר מבית מבוסס היטב בהודו, את זה רובנו וודאי יודעים, אולי גם שמענו על מסעו לעבר ההארה המיוחלת.
סיפור דרכו של הבודהה הוא סיפור מיתי שבין אם קרה או לא, מלמד אותנו, כסיפורי מסעות גיבורים אחרים על הדרך הפנימית, אתגריה ויופיה.
אחד הרגעים המכוננים באותו סיפור מסע מיתי של הגיבור העוזב את ביתו למען ההבנה המשחררת, הוא לא רגע גדול והרואי כי אם רגע קטן, פשוט ומאיר עיניים.
רגע שהיווה דווקא בפשטותו נקודת שינוי גדולה.
לאחר מסעות ארוכים, תרגולים אזוטריים רבים, תעניות וצומים קשים שהביאו אותו,
כפי שתיאר הוא את עצמו, להיות רזה כגבעול וכולו עור ועצמות, נזכר סידהרתא שלימים יקרא הבודהה ברגע מילדותו.
רגע בו שכב תחת עץ התפוח, הביט בריקוד העלים המתנופפים ברוח והקשיב לרשרושם ולקולות הציפורים.
שכוב על הארץ עירני, שקט ונינוח. באותו הרגע הייתה רק שלווה פשוטה, לא חוויה הרואית כחוויות שחווה באחד מהתרגולים הקיצוניים שהתנסה בהם בחיפוש דרכו.
הוא לא ראה מלאכים, לא שמע קולות שמימיים ולא התעלה מעבר לגופו. למעשה הוא לא התעלה מעבר לכלום ולא היה לא שום צורך בכך.
באותו הרגע לא היה בו צורך בדבר, לא בשיפור עצמו, לא בהתקדמות לעבר משהו ואפילו לא צורך לצלם את עץ התפוח המתנועע ולשלוח לחבריו ברשת.
והאסימון נפל… ואיתו ההבנה כמה יקר טעם הרגע בו אין צורך לגרוע או להוסיף.
המיינדפולנס המודרני שנובע מתורת הבודהה הינו פרקטי מאין כמוהו, הוא מפה נהדרת ומלאת חוכמה לטיפוח של אותה תודעה נינוחה.
תרגול המיינדפולנס מלמד אותנו לעצור, להקשיב, לשים לב ולהניח. להניח ולו לרגע לצורך להשתפר, להתקדם, לנוע ליעד הבא.
לנוח תחת עץ התפוח של חיינו.