"אהבה בימי הקורונה"
(פראפראזה על ספרו של גארסיה מארקס אהבה בימי כולרה),
סנדיה בר-קמה
רשימת עצות איך ניתן להרגיע את החרדות
ולשמור על שפיות בזמנים הנוכחיים.
איזה ימים שאנחנו עוברות ועוברים! אי-ודאות, אובדן שליטה על חיינו, פחד מהלא ידוע, בלבול וחוסר אונים – קשה שלא להתחרפן מהמצב. רובנו חוות וחווים שינויים לא צפויים שנכפו עלינו בניגוד לרצוננו, שמשבשים את שגרת יומנו ומטילים אותנו לתוך מערבולת פחדים בשני התחומים הכי מאתגרים בחיינו: בריאות וכסף, כי שניהם קשורים להישרדות ולכן כל כך מאיימים.
רובנו מסתובבות עם פתיל קצר וחוסר סבלנות, שנובעים מתחושת איום הישרדותי, וגורמים לנו להתפרץ ולאבד את זה בסיטואציות שבימים כתיקונם היו מחליקות עלינו כמו חמאה טבעונית על מחבת טפלון.
אז הנה כמה עצות איך להתמודד עם המצב ואיך להמשיך לאהוב את עצמנו ואת האחרות/ים בחיינו, איך להרגיע את החרדות, ואיך להישאר בשפיות (במסגרת הסביר):
נתחיל בעצה הכי פחות פופולרית, שהיא גם גזרה שהציבור יתקשה לעמוד בה, ועדיין היא הכי חשובה: תתנתקו קצת מהחדשות!! כן כן, קצת פחות להתביית על הטלוויזיה, הפייסבוק, האינסטוש, קצת פחות להיצמד באובססיביות להודעות הוואטסאפ הקבוצתיות למרות הבדיחות הנפלאות שרצות שם (הומור זו דרך נהדרת להתמודד עם חרדות!). אנחנו ניזונות וניזונים מהמון שמועות וממידע שלא תמיד אמין ומדויק, ובתזזיתיות כפייתית מעבירות אותם הלאה.
אז לידיעת כולנו: דאגות וחרדות מדבקים! זה וירוס הרבה יותר מדבק מווירוס הקורונה והרבה פחות קל לאיתור – כי זו מגיפה חברתית מקובלת socially acceptable.
אז סעיף משנה בהמלצה הזאת זה גם להפחית בשיחות מעגליות שמזינות ומתדלקות ומעצימות את הפחדים שלנו עם בני/בנות המשפחה או החברות'ים… להסכים להפסיק לטחון ולחפור בנושא – או לפחות להפחית.
אז קחו הפסקות ארוכות מהמסכים ומשיחות שמעלות את סף החרדה – ותראו איך זה מיד משפיע לטובה על כל המערכת, על התחושה הפנימית, ואיך יורד המתח בגוף והסטרס בנפש משתחרר.
אז אחרי שהתנתקנו קצת, מה אפשר לעשות עם הזמן שעומד לרשותנו כשהוא מתפנה מהפייסבוק?
אז הנה כמה המלצות שעולות לי בראש, בסדר אקראי, לאו דווקא לפי החשיבות:
- תעשו מדיטציה. אולי לא נשמע הכי סקסי, אבל זה באמת עושה טוב על הנשמה. אפילו רבע שעה עושה הבדל. שימו לכן ברקע מוזיקה שאתן אוהבות, או הקשיבו למדיטציה מונחית מהאתר שלי
www.dharmaway.org יש שם שפע של מדיטציות, באורכים שונים – לבחירתכן'ם.
רבע שעה של התחברות לכאן ועכשיו, להיות רק עם השאיפה והנשיפה, להרגיש את הישבן על הכרית או הכורסה, להקשיב לצליל השקט, אפשר לקחת כמה נשימות עמוקות מאוד (מרגיע את המערכת הסימפטטית, שאחראית על הלחץ והסטרס), אפשר להניח יד על הלב ולהרגיש את הפעימות של התקתקן החביב שלנו, ואפשר לשלוח איחולים של אהבה, בריאות, יציבות ושלווה – לעצמנו ולכל העולם.
- תעשו דברים שמשמחים אתכן/ם! תעשו אמבטיה ארוכה, שחקו עם הילדים/הנכדים/הכלב/החתול, קראו ספר טוב, שחקו משחקי קופסה עם כל המשפחה, תראו סרט רומנטי או קומדיה או תשלבו בין השניים: קומדיה רומנטית…, תאכלו מה שאתם אוהבות (זה הזמן לשוקולד!), תעשו אהבה – אורגזמות מחזקות את המערכת החיסונית!
- .תעשו דברים יצירתיים – ליצור דברים חדשים מפקס את המוח על יצירתיות ומשכיח ממנו את הדאגות. תציירו, תפסלו, תכתבו שירים לא רק פוסטים, תשירו, תבשלו
- הוואטסאפ מלאה בבדיחות וזה טוב – הומור מרגיע חרדות. אז תצחקו הרבה! אבל תרגיעו קצת עם הוואטסאפ… תצפו בסטנדאפיסטיות/ים האהובות עליכן וגם תכירו חדשים (אני מתה על עדי אשכנזי, דינה אור ומני עוזרי).
- להיעזר בתרגול מיינדפולנס כדי להיות בכאן ועכשיו. מה זה אומר? זה אומר להרגיש את הגוף, לעשות מקום לרגשות ולהיות במודעות למחשבות שחולפות לנו בראש: האם זו מחשבה מועילה, תורמת, מרגיעה? או שזאת מחשבה מלחיצה, מחלישה, הרסנית? לעשות מקום לרגשות – לא למחשבות המלחיצות. כשמרגישים חרדה – שימו לב שזה תוצאה של מחשבות על העתיד (מה יהיה? מה יקרה אם… ). אלה הן תמיד ספקולציות עתידיות שנוטות להיות קצת קטסטרופליות, ומציירות את ה-וורסט קייס סנאריו האפשרי. שימו לב שהמחשבות האלה הן רק מחשבות – לא מציאות! ועצרו אותן בעודן באיבן. אל תתנו להן להשתולל לכם במוח כי אין בהן שום דבר מועיל – הן לא באמת יעזרו לנו להתכונן לבאות. קחו את המושכות בידיים ואמרו להן באדיבות: לא עכשיו, והסיחו מהן את הדעת (בעזרת כל ההמלצות שברשימה).
- בכל רגע נתון, אפשר לשים שבעצם, ברגע זה, בהווה, בכאן ועכשיו – הכול בסדר. כמו שאומר המורה שלי כריסטופר טיטמוס: כל עוד יש אדמה מתחת לרגליים ושמיים מעל הראש – הכול כשורה.
- אפשר וחשוּב לשאול את עצמנו: מי אני רוצה להיות – כזאת שמפיצה דאגות שגרועות מווירוסים, או כזאת שתורמת לשלווה, לרוגע ולהרמוניה סביבי? כזאת שזורעת פחדים, או כזאת שזורעת זרעים של אהבה, נדיבות, יציבות וחמלה? אולי היום אני אהיה זאת שמרגיעה ומעודדת ונוטעת תקווה? אפשר להחליט שאשלח ואשתף רק במסרים מרגיעים ולא כאלה שמלבים את הפניקה, שאדביק את הסביבה באופטימיות ושמחה כמו וירוס עקשני במיוחד.
- רגע של הכרת תודה: על כל היש. ויש המון. על הבריאות שיש, על המשפחה והחברות'ים, על כל מה שמתפקד: החשמל, המים הזורמים, הגז, הטלפון, על זה שיש לנו קורת גג ואוכל ומים ובגדים חמים – זה לא מובן מאליו פתאום. על זה שאפשר לשמוע ולראות וללכת ולגעת, על זה שכדור הארץ ממשיך להסתובב במרחק מדויק מהשמש – לא קרוב מדי ולא רחוק מדי, ושהנשימה ממשיכה מרגע לרגע: שאיפה, נשיפה.
- ואחרון חביב ברשימת ההמלצות: אפשר להתחבר לידיעה (או להיזכר) שיש מישהו או משהו שמנהלים כאן את הדברים (ואני לא מתכוונת לפוליטיקאים ( : ), שיש משהו שגדול מאיתנו: קיראו לזה דהרמה או החיים, אלוהות, כוח עליון, אהבה קוסמית, המקור, היקום – ואפשר להתמסר לזה, לבטוח בזה, להירגע לתוך זה. אפשר לאפשר לעצמנו להישען אחורה לתוך ידיעה שהחיים גדולים יותר מהראייה המוגבלת והמצומצמת שלנו, ומשהו גדול מאיתנו, מיטיב ואוהב, מבקש מאיתנו עכשיו להוריד הילוך, להתבודד, להתחבר פנימה למקום עמוק יותר בתוכנו, מקום שהוא מעבר לפחדים והישרדות, מקום שקט כמו בתוך העין של ההוריקן, שיש בו ידיעה ואהבה שאינה תלויה בנסיבות החיצוניות, שמחבר אותנו לתחושת חסד ששורה בכל.
מי ייתן שתופעת נגיף הקורונה תביא לחיינו חיבור עמוק יותר לעצמנו ולקהילה שלנו – הקהילה הקרובה וקהילת העולם וקהילת החיים – שמעולם לא הפסקנו להיות חלק ממנה, רק שכחנו. ושתעמיק ההבנה של החוסר-נפרדות ושל הקיום השלוב של כולנו, ש"כולנו רקמה אנושית אחת", וכולנו חלק מיטיב וראוי מהשלם שנקרא היקום.