אכזבה היא תקווה שאחריה ייאוש
מגע הוא תמיד זיכרון
בהרף שבין עקצוץ ועיטוש מבזיק שבריר עיוורון
שנה הודפת שנה
ציפורים בינתיים חוזרות לכאן
עדר פרחים מתורבת בין כבישים סואנים
וכל רגע עובר עוד זמן
בשנה הזאת אנחנו ממשיכים ללמד קורסים העוסקים בחיבורים שבין גוף, נפש, יחסים בין אנשים והאקלים הרחב בתוכו אלו מתרחשים. בקורסים העוסקים בחשיבה ההתייחסותית נתעסק השנה במיוחד במושג של חלקי העצמי, כלומר בפסיפס, או קרקס מצבי הנפש המתחלפים בהתאם להקשר שבו אנו נמצאים.
התנועה בין מצבי הנפש יכולה להתרחש ללא משים, בגמישות, ויכולה להיות מקוטעת, מכאיבה ולא מובנת. קורה שחלק אחד פורץ לתוך אחר ומזעזע את קיומו, קורה שחלק השייך לתקופה אחרת תובע את נוכחותו בחיינו. פיליפ ברומברג (2009) כותב על חלקי העצמי כי הם טרוריסטים, עריצים, מחזיקים כל אחד בבלעדיות על האמת שלו. המאבק לדעתו הוא על ריבוי, על אפשרות של אחרות, אחר מושג אמת יחסי, אחר תנועה של הנפש. ומה על הגוף? הגוף משתנה, מתחלף ומתפסל בהתאם למצבי הנפש השונים. לעתים איש שחולף ברחוב גורם לשרירים להתקשח עוד לפני שיכולה התודעה להתחקות אחר זהותו. ומה על האיש? גם הוא מקבץ מצבי נפש, גם הוא צורות גוף מתחלפות. ואיך משפיעה נוכחותנו עליו, על צעדיו, על האופן בו יראה לנו את פניו?
ננסה לחפש בתוך עצמנו, בתוך טקסטים ובתוך רגעים אפשרויות לזהות את הריבוי ולשהות במחיצתו. ננסה לבחון כיצד מערכת היחסים המורכבת שבין חלקי האישיות שלנו מקבילה למערכות יחסים חיצוניות שאנו מנהלים. ננסה לפתוח עוד דרכי חשיבה על הסיטואציה הטיפולית ועל החומרים מהם עשויים משתתפיה. ננסה לפתוח מרחב לחשיבה משותפת ולהסתקרן ממה שיבוא. מוזמנים ומוזמנות.
שנה טובה, בריאות
דנה
1. Bromberg, P. M. (2009). Truth, human relatedness, and the analytic process: An interpersonal/relational perspective.The International Journal of Psychoanalysis, 90(2), 347-361.
